הפרשה עוסקת בעניין שכר ועונש. הבטחות לשפע וברכה, או חלילה, לתוצאות שליליות, הכול בהתאם לקיום התורה והמצוות.
הטוב המובטח, מתמקד בעיקר בהיבטים הגשמיים של החיים: גשמים בעתם, יבול שופע, פרנסה ברווח, שלום ושלווה…
זה קצת תמוה. עבודה רוחנית של קיום רצון ה' ושמירת התורה והמצוות, מתאים שתניב שכר רוחני. והיא באמת מניבה שכר כזה, שהוא שלמות השכר והטובה האמתית. ובכל זאת, השכר הגשמי תופס פה הרבה מקום…
ובכלל, אנחנו לא אמורים לעבוד את ה' "על מנת לקבל פרס".
אז מדוע הפירוט הנרחב על שכר ארצי וגשמי כל כך?
מסתבר שיש משהו בשפע הגשמי, דווקא בו, שמבטא את מעלת התורה והמצוות.
התורה היא חיינו. היא לא רק מביאה בעקבותיה חיים בגשמיות וברוחניות, אלא היא-היא החיים שלנו. והביטוי הכי חזק לזה הוא, כשהתורה חודרת ומשפיעה עד לרובד הגשמי: על הכלכלה, על הבריאות, על המצב המדיני.
כשהשכר על התורה והמצוות מתבטא במעלות רוחניות וגילויים עליונים, לא ניכר בכך שהתורה היא חיינו במלוא המובן, כולל הרובד הגשמי. השפע הגשמי שמביאה התורה, מעיד כי התורה היא כל מהותנו ממש. חקוקה בנו, "בחוקותי". לכן, שמירתה מציפה טוב בכל פרטי המציאות שלנו, עד לרבדים הנמוכים, הגשמיים.
זה כמו אדם ששמח. השמחה מתבטאת במחשבה, מובעת גם בדיבור, אבל שמחה גדולה, אמתית, תציף את כל כולו, עד לאיבר הכי תחתון בגופו – הרגליים, שיפרצו בריקוד מתרונן.
וזהו גם הרעיון שעומד מאחורי התיאורים על ייעודי הגאולה המופלאים. שפע גשמי שלא היה כמוהו, וניסים על טבעיים.
גם כאן תמוה – הגאולה, תכלית העולם, התגלות רוחנית עוצמתית, גדולה הרבה יותר מאילנות סרק שמצמיחים פרות, מפרי שצומח ביום שהוא נזרע, וכאלה. אבל דווקא השפע הגשמי מבטא את שלמות זיכוך העולם בגאולה. הגילוי האלוקי ישפיע על הכול, וישתקף גם בשפע גשמי אדיר.
החקיקה וההתאחדות בין הממד הגשמי למקורו ושורשו הרוחני, תתגלה בשלמותה.
שנזכה בקרוב ממש!
(ע"פ לקוטי שיחות כרך לז, עמ' 79)
