הטובה הרוחנית והטובה הגשמית
ניוזלטר לפרשת בחוקותיי, אייר תשע"ז
את פרשת בחוקותיי פותחת התורה עם ברכות רבות, אם נלך בחוקות ה' ונשמור את מצוותיו.
היינו מצפים אולי להבטחות רוחניות, התעלות אין סופית ועולם הבא אבל אנחנו מקבלים דבר ראשון גשמיות:
גשמים בעיתם ופירות על העצים.
איך ניתן להבין ששכר על עמל בתורה ("בחוקותי תלכו" כדרשת חז"ל) הוא מתנות גשמיות בעולם הזה?
ובכלל מה פתאום התורה עסוקה בשכר כשצריך לקיים את התורה לשמה ודווקא שלא על מנת לקבל פרס?!
אפשר לומר שהשכר שמפרטת התורה הוא רק בשביל שנשיג שקט ואפשרות ללמוד עוד ולהתעלות עוד בלי טרדות מענייני העולם.
אפשר גם לומר שהשכר הגשמי הזה הוא לרוב בני האדם בתחילת דרכם הרוחנית שלא יכולים להבין היטב שכר רוחני מה הוא.
אבל עדיין, קשה מאוד להסתפק בהסברים אלו ולהתייחס לפסוקים האלו כסוג של בדיעבד וכאילו התורה לא אומרת לנו את האמת עד הסוף חלילה.
הדבר זועק במיוחד לאור דרשת חז"ל ש"בחוקותי תלכו" הוא עמל תורה ולא רק לימוד תורה, ולאור הסבר החסידות ש"בחוקותי" הוא לשון חקיקה, שהקשר לתורה נחקק אצל האדם ונהיה חלק בלתי נפרד מאישיותו. מה הקשר לפירות וגשם?
מסביר הרבי מלובביץ':
התורה היא חיינו.
היא לא רק מביאה לנו חיים אלא שהיא החיים עצמם. ומכיוון שהגוף שלנו הוא לא אורח זמני בחיים, על התורה להביא תועלת וטובה גם בעניינים אלו של הגוף.
דווקא כשהאדם והתורה התאחדו, בחוקותיי מלשון חקיקה, אז אין מקום להפריד בין הטובה הרוחנית והטובה הגשמית.
אם התורה הייתה משפיעה בעיקר על הרוחניות לא היה כאן ביטוי שלם שהתורה היא היא מציאות האדם.
איך אנחנו חוגגים סיום מסכת או חגים רוחניים? עם סעודה טובה ועם ריקודים גשמיים ביותר. בלי סעודה ובלי ריקוד ניתן בהחלט לחשוד שאתה לא באמת שמח. הגשמיות היא כן גם מבחן לרוחניות.
לכן מאריכה התורה בשכר הגשמי על לימוד התורה וקיום המצוות, כי התורה היא חיינו, ועל ידה אנחנו עושים לקב"ה דירה בתחתונים, בעולם הזה הגשמי דווקא.
גם כשנתבונן בייעודי הגאולה בדברי חז"ל נמצא הרבה דברים גשמיים, וחלקם נלמדים מהפסוקים שבפרשתנו, כמו זה ש"עץ השדה יתן פריו": בו ביום שיזרע ייתן פירות, גם העץ עצמו ייאכל וגם אילני סרק יתנו פירות ('תורת כהנים' על הפסוק).
וגם: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, עתידה חיטה שתיתמר כדקל… תהא כשתי כליות של שור" (כתובות קיא).
ימות המשיח עליהם נאמר "יהיה עסק כל העולם לדעת את ה' בלבד" (רמב"ם סוף הלכות מלכים) מתוארים בפירוט בנפלאות הגשמיות שנזכה להן!
ועם דגש מיוחד על השלימות והמהירות שלהם: באותו יום שזורעים צומח, ויצמחו גם דברים מוכנים כמו עוגות ובגדים.
כי אז יתגלה איך שהגשמיות והרוחניות אחד ממש ואין הפסקה של זמן ויגיעה להתעסק עם הגשמיות אלא היא מותאמת לרוחניות ומשמשת אותה בשלימות, דבר ה' המחיה את הגשמיות מתגלה בה.
הגשמי יהיה לגמרי 'כלי' לרוחני ולכן יעבוד בקצב חדש. במהרה במהרה במהרה בימינו!
