שבת מברכים חותמת את חודש א"ב = אלול בא.
הוא מגיע, אלול, עם ארגז כלים ועוצמות לתשובה, לקרבה.
פרשת השבוע, שתמיד מסונכרנת לתקופה בה היא נקראת, פותחת בפסוק שכל מילה בו – קוד לסגולת החודש שבפתח, על כוחותיו המטעינים:
ראה אינה דומה שמיעה לראיה. כשרואים בעיניים – אין ספק. זה מוחלט. אנחנו שואפים לעבוד את ה' במדרגה כזו, של התאמתות מוחשית.
אבל איך נוכל, יצורים גשמיים שכמונו, לראות רוחניות?
אנוכי זו התשובה. 'אנוכי' נוגע בעצמותו של הקדוש ברוך הוא. הנקודה העמוקה ביותר, שאי אפשר לתארה בשם, "אנוכי מי שאנוכי". כשהכוחות מוענקים לנו מ"אנוכי", אזי גם אנחנו יכולים להגיע לעבודת ה' בבחינת 'ראייה'.
נותן הסיוע השמימי שנשלח אלינו מ"אנכי", מגיע באופן של נתינה. וכשנותנים, זו נתינה בשפע. באקסטרה-לארג': "כל הנותן, בעין יפה נותן".
לפניכם לפני ולפנים. המתנה האלוקית אינה חיצונית ושטחית, אלא חודרת לעומק הפנימיות שלנו, מתמזגת בתוכנו.
היום. כל יום מחדש הוא
היום זו לא נתינה חד פעמית, מדי יום אנחנו מתמלאים מחדש, בתנופה מרעננת. כל יום הוא 'יום אסל'.
הכוחות העוצמתיים, שמאפשרים לנו קירבת ה' מוחשית ועבודת ה' מתוך התאמתות מוחלטת,
כוחות שמגיעים אלינו מ'אנכי', בנתינה שופעת, החודרת פנימה, ומתחדשת כל העת,
אותם יש לנצל בשני כיוונים:
ברכה וקללה עשה ולא תעשה. עשה טוב וסור מרע, עשייה פעילה, לצד זהירות והימנעות.
שבע מילים מהפרשה – אל החודש – אל השנה. שתבוא עלינו לטובה.
