שבוע שעבר היה סוער: קולות, ברקים, עשן. מעמד הר סיני מטלטל ומופלא.
והשבוע – מתחילים להיכנס לעניינים, לפרטים, לדינים.
ומ'יתרו' המרומם, אנחנו מגיעים ל'משפטים':
ממונות, הלוואות וחובות, יחסי עובד – מעביד, נזקים, פיצויים…
הסוגיות הכי בנאליות ויומיומיות, כללים שאמורים לחול בכל חברה מתוקנת.
איך הדינים הללו מתקשרים להתגלות האלוקית השמימית על הר סיני?
זה נראה כמו הבדל בין שמיים לארץ.
אבל מבט מעמיק מגלה, שדווקא שני הקצוות הללו משתלבים יחד לשלמות אחת,
שהיא היא החידוש של מתן תורה.
מטרתו של מעמד הר סיני הייתה למזג בין עולם גשמי למציאות רוחנית.
להביא את הקדושה לתוך העולם, אבל לא לכלות את המציאות הגשמית באש הקדושה.
תכלית האיחוד היא, שהעולם הגשמי, על כל מגבלותיו, יוכל להכיל קדושה.
הקטבים בשתי הפרשות הסמוכות הם שני שלבים בתהליך.
השלב הראשון הוא ירידת הקדושה לתוך העולם, בגילוי אלוקי נורא הוד.
בשלב הזה היקום עצר נשימה. ציפור לא צווח, שור לא געה,
ועם ישראל – נשמתם פרחה בשומעם את קול ה'.
אבל אי אפשר להישאר בשלב הזה.
העולם צריך להמשיך בתפקוד שוטף – לשירות הקדושה.
פרשת משפטים היא השלב השני, התכל'ס של מעמד הר סיני.
הביטוי המעשי של המצוות, עד לפרטי הפרטים של הסיטואציות היומיומיות,
הוא שמביא את קדושה לתוך העולם.
כך חודרת הקדושה לתוך ההוויה הגשמית, ומתמזגת אתה.
קדושה היא לאו דווקא התבטלות ופרישה מחיי העולם.
דווקא בפרטי החיים, בשגרת היום יום, יש לנו הזדמנות לקיים את רצון ה',
לחבר את האלוקות לחיי המעשה.
את הכוח לכך קיבלנו מפרשת יתרו,
מהגילוי השמימי המרומם, ומהתבטלות האנושות למולו.
אבל השבוע אנחנו עולים שלב, ומגיעים לביצוע.
בכל יום, בכל רגע, בכל משימה – לממש את תכלית הבריאה, ולהחדיר כאן קדושה.
וכל מעשה קטן כזה, מקדם את העולם כולו אל היעד:
התגלות השראת השכינה בעולם התחתון, בגאולה השלמה.
(ע"פ לקוטי שיחות כרך טז, עמ' 242)
שבת שלום!
צוות מעיינותייך
