זה התחיל במעמד קידושין מופלא,
המשיך בגלי משברים וטלטלות,
עד… לפרידה כואבת.
"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה… וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו…ּ וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת …ֹ"
במעמד הר סיני קידש לו הקב"ה את כנסת ישראל לאישה.
כשסררה בחטאיה, נשלחה האומה לגלות קשה. גירושין.
כדי שיחולו הגירושין, על הגט לצאת מרשות הבעל ולהגיע לרשות האישה.
הכיצד יכול הגט לצאת מרשות מי ש"מלוא כל הארץ כבודו"?!
התשובה טמונה בפתיחת מסכת גיטין: "המביא גט ממדינת הים…'". סיטואציה חריגה, של אדם שיצא לחו"ל, ומשם שולח גט לאשתו. המסכת פותחת דווקא במקרה בלתי שגרתי, משום שהוא מבטא את המקור, את עניין ה'גירושין' כפי שהוא אצל הקב"ה.
רק כאשר "הלך בעלה למדינת הים", כשהקדוש ברוך הוא פונה מאתנו ומסתיר פניו, מסלק את שכינתו, אז ייתכנו הגירושין.
כשהנביא גוער בעם ישראל שלא שב מחטאיו, מגיעה תשובה ניצחת:
האם בני זוג שהתגרשו חייבים משהו אחד לשני? איך ניתן לתבוע נאמנות, ולצפות מעם ישראל לעשות תשובה, השבת הקשר, לאחר הגירושין…?
יש צדק בבסיס הטענה. הקדוש ברוך הוא 'הלך למדינת הים', ולכאורה 'גירש' אותנו. הקשר נגמר.
אולם האמת הפנימית גלומה בתשובת הקב"ה: "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה".
מבחינת הקב"ה אין פה גירושין. הסתר הפנים הוא רק מצג לעינינו, לגבינו.
הקב"ה, בעצם, לא הלך לשום מקום. הוא עדיין כאן, "מלוא כל הארץ כבודו".
והקשר בינינו, רק נראה מנותק. בפנים יש חיבור, גם אם נסתר.
הריחוק, קשה ככל שיהיה, אינו סופי. אין גט.
הקדוש ברוך מחכה שנעורר את הקשר, ועכשיו, באלול, יותר מתמיד.
המלך בשדה, מראה פנים שוחקות, נותן סיוע מיוחד להעיר את האהבה מחדש.
ובקרוב ממש יפציע עידן חדש ביחסים.
עוד יישמע בהרי יהודה… עוד נרקוד בחתונה, בגאולה.
(מעובד ע"פ לקוטי שיחות ט, עמ' 143)
שבת שלום
