קירבת ה'.
אנחנו מייחלים להרגיש אותה,
מחפשים את הדרך להגיע אליה,
לזכות להתחבר, לחוש קרובים, עטופים באור.
יש דרכים רבות שמובילות אותנו לשם.
לפעמים נראה שהדרך לזכות להרגיש הארה אלוקית
מכוונת להתכנסות פנימה.
להעמיק בלימוד, לשקוע בתפילה,
להקשיב לנשמה האלוקית שם בפנים ולענות לצרכיה,
לטפח אותה בהתעצמות רוחנית.
השבוע אנחנו לומדים מאברהם אבינו על דרך שונה דווקא.
הפרשה פותחת בגילוי המיוחד של הקב"ה לאברהם – "וירא אליו ה'".
ומהם הרקע והנסיבות?
לא באוהלי בית המדרש, מתוך השגת ה' בלימוד התורה,
גם לא ברגעי דבקות של תפילה.
"והוא יושב פתח האוהל כחום היום".
ההתגלות האלוקית מחוברת למאמץ המיוחד של אברהם בהכנסת אורחים.
הוא לא לוקח חופשת מחלה, וגם לא מתחשב בשמש שיצאה מגדרה.
למרות החולשה הגופנית ומזג האוויר היוקד הוא יוצא החוצה,
מתעלה על הכול ומתמסר לחסד.
הדרך של אברהם אבינו להתגלות האלוקית לא הייתה פנימה,
אלא דווקא החוצה. לצאת מאוהל, לתור אחר יהודי אחר ולהתמסר למענו.
"מעשי אבות סימן לבנים", והכוח הזה ניתן גם לנו.
לחפש בטובת השני, לגמול חסד שכולו ספוג באהבת הזולת,
במאור פנים ובזריזות – זו לא רק מצווה,
זו דרך לזכות לגילוי אלוקי, לקרבת ה'.
כך החסד הגשמי שלנו מביא להתגלות חסד אלוקי מלמעלה,
ויותר מכך, בחסד רוחני.
לפתוח את הלב לנשמות הרבות הרעבות למזון רוחני,
ולהעניק להן מנות חיים, של תורה ומצוות, של יהדות.
לקרב יהודים למקור חיותם, לקב"ה,
זו דרך ישירה להתקרב אליו בעצמנו.
קירבת נשמה לקב"ה – והקב"ה מתגלה, מגלה אלייך קירבה.
לפעמים הדרך לקרבת ה' היא לא פנימה,
אלא דווקא החוצה, דרך עוד נשמה יהודית.
שבת שלום
צוות מעיינותייך
