עוד לא קלטתי שאלול, ואלול כבר קלט אותי אל חיקו המאיר, המעיר.
כמו ערי המקלט המדוברות בפרשה.
ציווי מפורט שמבטיח הצלה ומקום מוגן, למי ששגג בנטילת חיים, גרם למוות.
גם אנחנו זקוקים למפלט, למקלט.
כל מצווה מושכת חיים לנשמה, מחברת בין החלק אלוקה לאלוקים בעצמו, וחבל החיבור מורכב מתרי"ג פתילים, תרי"ג מצוות.
בעבירה על רצון ה', נפרם פתיל אחד מתוך חבל המשכת החיים לנשמה, נתק דק שפוגם בחוט הקשר העבה.
לעיר המקלט שלנו קוראים: תורה. "דברי תורה קולטין" כך אמרו חז"ל.
התורה מצילה אותנו, מאפשרת לנו לדבוק בה, לשוב בתשובה, לתקן.
אפילו מי שחוט הקשר שלו התרופף כל כך, עד ש'הרג' את הנפש וניתק אותה ממקור חיותה, גם הוא יכול לנוס אל מקלט התורה והתשובה ולהחיות את נפשו מחדש.
ובשונה מעיר המקלט המקורית, בה כוח התשובה מוגבל ואינו יכול לבטל את עונשו של בית הדין,
כיום משבטלו דיני נפשות על-ידי בית-דין של מטה, יש לתשובה משקל מכריע.
כי הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב, ומכפר גם על החטא החמור ביותר, למי ששב באמת.
ויש גם עיר מקלט בתוך ממד הזמן.
היא נרמזת בראשי התיבות של הפסוק המדבר על ערי מקלט "והאלוקים אינה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה".
חודש אלול הוא הוא המקלט.
חודש שלם שקולט אותנו, על חטאינו ופגמינו, ובסגולתו מאפשר להפוך ניתוק – לתיקון.
שנזכה לקלוט את הרגע המיוחד הזה בשנה.
שבת שלום
(מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך ב, עמ' 623)
