בפרשת תולדות אנחנו פוגשים בדמות נשית
בעלת השפעה מכוננת על תולדות העם.
רבקה אמנו.
בעלה הצדיק אוהב את עשיו,
הבן שיודע לצוד אותו בדברי חלקות.
אבל רבקה אוהבת את יעקב.
והיא שולחת את הבן התם לקחת בעורמה את הברכות.
היא צופה למרחוק, עושה למען עתיד ישראל.
רבקה גם מושכת בחוטי שידוכו של יעקב, לאישה מבנות לבן.
"קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אישה מבנות חת"
היא אומרת, מניעה את גלגלי המסע לחרן.
הכוח הייחודי הזה, לראות את המציאות בבהירות,
להבחין בין החושך לאור בעולמנו המעורבב,
לקרוא נכון את המפה – הוא לא רק תכונה אישית של רבקה.
זוהי תכונה משותפת לכל אימהות האומה.
שורש הדבר הוא למעלה,
בעולמות העליונים – שם השורש הרוחני של האימהות
נעלה יותר מהשורש של האבות.
וככל שהדבר נופל מגובה רב יותר, הנפילה עוצמתית יותר,
נוחתת בעומק רב יותר – זה הכלל.
כך גם בירידה מהעולמות הרוחניים לעולם הזה.
גם האבות וגם האימהות ירדו לעולם התחתון,
אך הירידה של האבות פחות מודגשת.
הם ירדו לעולם, ויחד עם זה נשארו למעלה ממנו.
ואילו הירידה של האימהות הייתה לתוך העולם, לגמרי.
אפשר לראות את זה ביחס של אברהם לישמעאל –
הוא ראה בו טוב, והתנגד לגירושו,
בדומה ליחס החיובי של יצחק לעשיו.
לעומתם, שרה דרשה לגרש את ישמעאל,
רבקה הבינה שהברכות מגיעות ליעקב ופעלה שזה יקרה.
משום שאברהם ויצחק, שהיו למעלה מהעולם,
ראו גם את ישמעאל ועשיו כמו שהם בשורש הגבוה שלהם, לפני הירידה לעולם.
אבל האימהות צדקו. "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
ומעשה אימהות – סימן לבנות.
יש בנו בינה, אבחנה וכוח מיוחד לפעול בעולם.
הירידה לעולם היא לא רק ירידה.
היא כוח לברר אותו, להפריד את הטוב מהרע,
לזכך ולהגביר את האור מתוך החושך,
עד שהעולם כולו יואר.
שבת שלום!
צוות מעיינותייך
