ניוזלטר לחג הפסח
אוטוטו פורס עלינו החג את כנפיו. יום הולדת לעם שלנו. "ראש לרגלים" שאת הגאולה שלו אנחנו מזכירים יום יום. החג הזה מרובה בשמות, אבל דווקא פסח – שמו השגור, הוא לא ממש שגרתי.
משמעותו אינה מובנת מאליה, כמו 'חג המצות' או 'זמן חרותנו'. רש"י מסביר – "פסח על שם הדילוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים…" והוא מוסיף: "ואתם עשו כל עבודותיו… דרך דילוג וקפיצה".
יש דרכים שצריך לעבור צעד צעד, שלב אחר שלב. אבל לפעמים זה שונה. לפעמים פעורה תהום ענקית בין נקודת המוצא ליעד… על פער כזה אי אפשר לפסוע, צריך לדלג.
עבדים היינו. מאות שנים של שקיעה בעבדות, במצרים. המעצמה השלטת, מובילת הקדמה והתרבות העולמית באותה התקופה. ויחד עם זאת היא הייתה שקועה בשפל מוסרי עמוק, "ערוות הארץ".
מאות שנים הטמיעו אותנו בתוך הטומאה, בתפיסות כפרניות 'מתקדמות', בדפוסים מעוותים 'מקובלים', בהרגלים שליליים. "וירעו אותנו המצרים" – הם עשו אותנו רעים.
מגלות עמוקה שכזו היה צריך להיגאל. להשתחרר מכבלי ברזל של עבדות פיזית כמו גם נפשית ומנטלית. להתנער ולהיטהר מהרפש של טומאת מצרים.
המהפך הקיצוני, מעבד לבן חורין, הוא רק ההתחלה – כי צריך עוד להתרומם, להתעלות, להזדכך כדי להיות ראויים לקבלת התורה על הר סיני, מטרת המסע.
בשביל זה חייבים פסח. חייבים לדלג ולקפוץ. במלוא התנופה. והפסח הוא בכל יום. "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג).
גם אנחנו שקועים עמוק בגלות. בתוך חיים גשמיים, בתוך עולם מעלים, מסתיר את בוראו ואת תכלית בריאתו – בריאתנו. ויש רוחות זרות, וקולות מתעתעים, מסביבנו, מתוכנו.
וגם אנחנו צריכים לפסוח, כדי לצאת מהשעבוד, להיות בני חורין. הכוח לפסוח מגיע – כמו אז – ממלך מלכי המלכים, "ופסח ה'". הוא בכבודו ובעצמו, נגלה וגאל. הוא נותן לנו יד, שנוכל לקפוץ יותר גבוה, יותר רחוק.
את הפסח צריך לזכור ולהזכיר גם ביום וגם בלילה. "ימי חייך – הימים, כל ימי חייך – להביא הלילות" (ברכות א,ה). במצב של 'יום' – אור רוחני וגם ב'לילה', דרגה נחותה של חושך ואפילה, תמיד יש לפסוח, לעבוד את ה' "דרך דילוג וקפיצה". מי שנמצא באור, אל לו להסתפק במקום הטוב שלו, הוא צריך להמשיך לקפוץ, לעלות גבוה יותר.
מי ששרוי בחושך, גם הכי נמוך שיכול להיות – אל לו להתייאש. יש לו הכוח לקפוץ אל החירות, אל הגאולה.
פסח כשר ושמח. שנזכה שהחג הזה יהווה עבורנו מקפצה לכל השנה, לכל יום. שנקפוץ כל הדרך… לגאולה.
(ע"פ שערי המועדים פסח ב, סז)
