משנכנס אדר מרבין בשמחה יהודית
איזה מזל, חודש אדר מגיע.
מזל טוב, מזל חזק, מזל בריא.
"אדר בריא מזליה" אומרת הגמרא. זה חודש המזל שלנו, עם ישראל.
זה לא רק פתגם רוחני או מליצה. יש לכך משמעות הלכתית מעשית. אדם שצפוי לו, למשל, משפט מול לא יהודי – עליו להשתמט ממנו בחודש אב, ולהשתדל לקבוע אותו בחודש אדר. אז, יעמוד לצדו המזל הבריא המיוחד לאדר, שגם אם הוא בלתי נראה, הוא מורגש ופועל בעולם, אפילו על גוי.
נחמד להיות בר מזל, אבל משהו כאן לא מסתדר. חז"ל אמרו "אין מזל לישראל" אין לנו מזל הרי… רש"י מסביר, שיש מזל, רק שאנחנו יכולים להתגבר עליו. בידינו להתעלות על המזל ולשנותו: "דעל ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה".
המזל משמיים הוא לא סוף פסוק. ליהודי יש כוח חזק ממנו… אבל המזל הבריא של אדר הוא לא חלק מפעולת היהודי. אין כאן כוח אחר, נעלה, שמשפיע על המזל הנתון. כאן מדובר על המזל של ישראל בעצמו. החודש הזה מזלו 'בריא'. אז יש או אין מזל?
תלוי. למעלה, בשורש נשמת היהודי, התשובה היא לא. שם אין מזל לישראל, והיהודי לא קשור כלל לשליטת ולהשפעת המזל. שם אין חשש – "ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה".
אחר כך, הנשמה משתלשלת ויורדת לתוך גוף גשמי, ה"נדמה בחומריותו לגופי אומות העולם", בתוך העולם המונהג בדרך הטבע. החידוש הוא, שגם כנשמה בגוף, כאשר למזל יש השפעה, ליהודי יש כוח נעלה, "אין מזל לישראל". לכן הוא יכול בכוח תפילתו ועבודתו לשנות את המזל לטובה. ועדיין, אין זה המזל בעצמו, אלא השפעה של כוח גבוה ממנו, כוח התפילה, כוח הזכות.
חודש אדר מחדש חידוש נעלה יותר. גם בדרגה הנמוכה, בה היהודי קשור למזל ומושפע ממנו, גם כאשר הוא נתון למגבלות והסתרים, כמו דין מול נכרי, כאשר רק מגיע החודש הזה, מזלו בריא. אוטומטית, מבלי שהוא עשה שום דבר בעניין. זה הכוח האדיר של אדר, שחודר לתוך טבע העולם עד לדרגות התחתונות, ומזרים שפע טוב על היהודי בחודש המיוחד הזה.
ומשנכנס המזל הטוב הזה, מרבים בשמחה. הידיעה הזו מביאה לשמחה גדולה. ההבנה שיהודי, בכל מצב, גם כאשר הוא במקום ירוד, בתוך עולם אפל, מעלים ומסתיר, ה' אתו.
הוא קשור לקדוש ברוך הוא שמעשיר אותו בשפע גשמי ורוחני. "ובשעה שיהודי מתבונן בכך הרי זה מביא אותו לשמחה גדולה ביותר, ושמחה כזו שמשנה את חייו הגשמיים שחי בעולם הזה בהתאם לגדרי טבע העולם" כי לשמחה יש תכונה מיוחדת. היא תוססת, מציפה, מדבקת.
"תכונת השמחה היא, שפועלת וחודרת בכל ענייני האדם. כשאדם שמח – הוא חי חיים שמחים, שמחה שפועלת על כל מעשיו ועל כל מה שבא איתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו. ושמחה זו מכניסה הצלחה בכל פעולותיו וכל חייו… נוסף לכך שעל ידי שמחה נעשים "בן עולם הבא" – הוא נעשה גם "בן עולם הזה" אמתי, שחייו בעולם הזה הם חיים אמתיים, שמחים ומוצלחים".
