על הבינוני ועל הדבקות בה'
ניוזלטר וארא- ר"ח שבט תשע"ז
לפני יומיים בערב הלימוד, היו כמה דברים בשיעור התניא שתפסו אותי.. רציתי לשתף בכמה הרהורים והבנות, אולי זה ידבר גם אליך..
דיברנו על הבינוני.
הבינוני. מצד אחד דמות כה עליונה, המושלמת תמיד בשלושת לבושיה, המחשבה, הדיבור, המעשה… אבל יש גם צד שני:
"והנה מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחריה כל אדם ימשוך"
מידת כל אדם, והיא יכולה להיות גם המידה שלי, בכל עת ובכל שעה.
זה כל כך פרגמאטי. אין פה כרגע התבוננות מעמיקה בדרגות ובמסתרי הנפש, במעמקי רצונותיה הפנימיים של הנפש הבהמית. היא אכן קיימת בפנים במלוא תוקפה, מושכת ומתאווה אל הרע, אבל אנחנו נדרשים כעת לממד אחר,
"כי הבינוני אינו מואס ברע שזהו דבר המסור ללב, אלא סור מרע ועשה טוב"
בפועל ממש, זהו המיקוד. כאן ועכשיו, באופן מעשי, אני יכולה להיות כאן בעלת הבית. על המעשה, על הדיבור וכן, גם על המחשבה.
גם אם הלב מאותת בכיוון הפוך לגמרי, מנסה להתפרץ, דופק או צועק, אני יכולה להיות חזקה ממנו. יש לי כוח להתגבר, להסיח את הדעת למקום אחר. יש לי בחירה, יש לי יכולת ויש לי רשות
"לעשות ולדבר ולחשוב גם מה שהוא נגד תאוות לבו והפכה ממש".
והלב שמושך לכיוון שלו? עכשיו זה לא הזמן להקשיב לו, אלא לדבר אליו. לומר לו עם תוקף, שמה שהוא מנסה לעשות זה להפריד.
אם אלך בכיוון שלו, במעשה, בדיבור או במחשבה, שלושת לבושי נפשי לא יהיו מחוברים אז לה'. חמדת הלב הזו מביאה לריחוק, להיפרדות, ולכך אני לא יכולה להסכים.
רוצה להישאר מחוברת. "אינני רוצה להיות רשע אפילו שעה אחת, כי אינני רוצה להיות מובדל ונפרד חס ושלום מה' אחד בשום אופן.. "עוונותיכם היו מבדילים".
יש מה לדבר אליו, ללב. כי הרצון הזה לדבוק בה', להישאר מחוברת, נמצא עמוק בתוכו. האהבה המסותרת נחבאת שם, רק צריך להעיר ולעורר אותה עד שתחפץ, עד שתתגלה.
היא נמצאת בתוכי, טבועה שם מעצם היותי יהודייה. כמו בכל יהודי ויהודי, אפילו 'קל שבקלים'. גם אחד כזה, "יכול למסור את נפשו על קדושת ה'". ואם הוא יכול "ולא נופל אנכי ממנו בוודאי".
כי נקודת הבחירה שלי היא אותה נקודת בחירה של מסירות נפש. אותה הבחירה של יהודים מכל הדורות, צדיקים יותר או פחות, רציניים או קלים שבקלים. היא התגלתה תמיד ברגע האמת, אפילו בבחירה להתנתק מחייהם הגשמיים ולדבוק באלוקים חיים, מקור חיותם האמתי.
וכשרוח שטות מאיימת לשטות בי, אומרת לי: שטויות, מה הקשר. ברור שאת לא הולכת לעבוד עבודה זרה, ברור שאת עדיין קשורה, רק פה, רק שם, בקטנה… מבינה שזאת היא רוח השטות.
ומולה זוכרת את "אהבתו לה' המסותרת בלבו" אהבה עמוקה, חזקה יותר מכל רוח מאיימת להעיף , שבעצם אין בה אלא שטות ותו לא. "אינני רוצה להיות שוטה… לכפור האמת" רק לגלות את האהבה הגדולה הזו החבויה בתוכי, כמו מנוע רב עוצמה, שנותנת את הכוח לבחור, להתגבר, להתחבר לה'.
זהו כוח מסירות הנפש. רלוונטי לא רק בדורות עברו, מול אויב מוחשי ומאיים, נכון גם להיום. גם אני מצטרפת לשרשרת דורות של מסירות נפש, של מסירת הרצון, של בחירה בחיים. בחירה בשייכות לאלוקים חיים.
גם אני בינוני.
