השושנה הענוגה פרחה באווירה לא ענוגה בכלל,
בסביבת פשע, רשעות, עבודת אלילים ורמאות.
הפרשה מגוללת באריכות רבה את השליחות
אליה נשלח אליעזר כדי למצוא את השידוך המתאים ליצחק,
ולהוציא את השושנה, רבקה אמנו, מבין החוחים.
תיאור פרשת השליחות הזו לא רק מפורט, אלא כפול,
וחוזר על עצמו בתיאורו של אליעזר על השתלשלות הדברים.
בסיפור הזה, שמקבל משקל כה רב,
רואה החסידות את הסיפור של כולנו.
בסיפור שלנו יש נשמה, שנשארת בטהרתה ובקדושתה,
ללא מגע עם החוץ. כמו יצחק אבינו,
'עולה תמימה' שלא יצא כל ימיו מארץ ישראל.
ובסיפור הזה יש גם שושנה שירדה עמוק לבין החוחים.
השליחות היא להרים אותה משם,
להעלות אותה עד שתתאחד לחלוטין עם הקדושה.
כמו רבקה שמתנתקת ממשפחתה,
עוזבת את פדן ארם, ומגיעה לחתונה ולאיחוד עם יצחק אבינו.
השושנה הזו היא הגוף הגשמי,
שאמנם נראה לנו מוקף חוחים ורחוק כל כך מקדושה,
אבל זו בדיוק השליחות – לברר, לזכך,
לאחד אותו עם הנשמה ולגלות איך דווקא על ידו מוגשמת הכוונה האלוקית.
כי התכלית מתממשת לא דרך הנשמה – שטהורה הייתה וטהורה נשארה,
אלא דרך בירור הגוף התחתון וזיכוכו.
והשליחות היא לא רק אישית,
היא כוללת את כל השושנים המוסתרות בין החוחים,
את כל הניצוצות החבויים בעולם הגשמי.
על ידי קיום מצוות בכלים ובחפצים גשמיים, בענייני העולם הזה,
מזדכך הגשמי, והופך לכלי לאור האלוקי.
המצוות מצוותות ומחברות את הגשמיות עם הקדושה.
כך, ניצוץ ועוד ניצוץ, חלק אחר חלק, מתקדש העולם,
עד שיהפוך כולו ל'דירה בתחתונים'.
מפרשת השליחות ניקח את הכוח לשליחות שלנו,
שליחות עבורה ירדה נשמתנו מתחת כיסא הכבוד לגוף חומרי,
לעולם מלא חושך וקוצים דוקרניים.
וכמו אברהם שהשביע את עבדו טרם היציאה לשליחות,
גם אנחנו הושבענו לפני שירדנו לכאן: "תהי צדיק ואל תהי רשע".
המשלח, הקב"ה, השׁביע והשֹביע בכוחות
לצלוח את הקוצים להפוך את העולם הזה לגן שושנים.
שבת שלום!
צוות מעיינותייך
