פורים- חג הנשים
השבוע האישה בכותרות, סביבה פסטיבל עליז וססגוני. בתוך כל הרעש, בבליל הקולות והחגיגות, עולות גם טענות על קיפוח. קיפוח גברי, לשם שינוי. למה רק היא? למה החגיגה כולה שלה? ואיפה 'הוא', למה לא מזכירים אותו בכלל. לא מגיע לו שום קרדיט?
טוב, בואו נוריד את המסכה..
אני לא מדברת על יום האישה הבינלאומי… אלא על פורים. החג הגדול ליהודים. ועל הסיפור שלו, שמונצח תחת שמה של הגיבורה הראשית, ב"מגילת אסתר". אפילו שבעצם היו שם שני גיבורים: מרדכי ואסתר. היא ביקשה לכנס את העם, להכריז על צום, ומתוך הצום הלכה אל המלך במסירות נפש, והובילה אל הנס הגדול. אבל מרדכי היה המושך בחוטים. הוא זה שהניע אותה לפעולה. והיא לא נענתה בקלות, זו הייתה סכנת נפשות. מרדכי נדרש לדבר קשות: "אם החרש תחרישי… את ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות".
אז איפה הוא? למה הוא נשמט מהכותרת, למה כל הפוקוס עליה?
אכן, למרדכי היה חלק מכריע בדרך להצלה. אבל בעצם, הפעולה שלו לא חוללה שום דבר חדש. מרדכי גילה דבר קיים. הוא גילה באסתר את "מעלתה העצמית", כוח שהיה טמון בה, ומשהתגלה הכוח הזה, הוא הורגש במלוא עוצמתו. הפוטנציאל שיצא אל הפועל, התעלה והתגלה ככזה שעולה על מדריגת מרדכי. כשאסתר החליטה לצאת לפעולה, במסירות נפש, היא יזמה ורתמה את מרדכי לעזרתה, למימוש הרעיונות שיפעלו להצלה: "לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי… שלושת ימים". בהמשך, היא הייתה גם זו ששכנעה את חכמי הסנהדרין לחדש עוד חלק בתנ"ך, לקבוע את סיפור בכתבי הקודש: "כתבוני לדורות".
הכוח המיוחד שלה מתנוסס מולי, מעניק השראה ומסר כפול. כללי ונשי – אישי.
מרדכי רומז על התורה. הוא "שקול כמשה בדורו", כמו משה מוסר התורה, גם הוא הנחיל את התורה לבני דורו. אסתר רומזת על עם ישראל. אסתר היא הדסה, "על שם הצדיקים שנקראו הדסה" ועם ישראל – צדיקים אחד אחד, ועמך כולם צדיקים. לכאורה, התורה נעלית מישראל. התורה רוקמת עבורנו את מתווה החיים בכל פרט, מניעה אותנו לחיות על פי דרכיה, ובכך היא מגלה את המעלה הטמונה בכל יהודי. אבל אז, כשהפוטנציאל מתעורר, מתגלה אור גדול הרבה יותר – "או אז מתגלית מעלתם העצמית, מעלה הגבוהה עוד יותר ממעלתה של התורה, כמאמר חז"ל שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, אפילו לתורה" האוצרות היהודיים הנחבאים בתוככי כל יהודי, מאירים בעוצמה גבוהה, נעלית יותר מן התורה.
הכוח הזה קיים גם בי, כשייכת לעם הזה.
וזה לא הכול… בד בבד עם העוצמה היהודית הכללית, אסתר מאירה בי כוח נשי. כוח פנימי מוסתר, שהאיר בכל עוצמתו בשרשרת הדורות של עמנו. שילוב מיוחד של עדינות ועוצמה, צניעות ויוזמה, רכות ותוקף.
בחוץ, בעולם הגדול, יהום הסער. יום האישה, חג או לא חג, מחאות, מהפכות, רעש…
פורים, מגילת אסתר, מעניקים לי פרספקטיבה אחרת על הנושא. ואם כבר מדברים על הוא והיא, אז זו נקודת מבט מלאת אור (הוא) אבל ליהודים הייתה דווקא …. (היא)(:
(על פי שערי המועדים פורים עמ' ר"ח).
