צאי מהמיצר
איך ננצל את ימי בין המיצרים כמקפצה לגאולה פרטית וכללית
ניוזלטר תמוז
מבחוץ מכביד החום, ומבפנים מעיקה אווירת ימי בין המצרים. מנהגי האבלות נשזרים בשגרת היום יום ומחזירים אותנו אלפי שנים אחורה, לעבר רחוק – שמשליך ישירות על ההווה, היום, עכשיו, עדיין בגלות.
ימי בין המצרים אינם רק אנדרטה או אתר הנצחה. הסתר פנים, מצוק ומצור, זה לא רק זיכרון ישן. שנה אחר שנה, מזכירים לנו הימים הללו שוב את סיבת כל הצרות, הכאבים והדמעות, של אז ושל עכשיו. זהו מסע ארוך, מתיש, מלא צלקות, שאנחנו עדיין צועדים בו, אבל סוף סוף בפסיעות האחרונות, קרובים כל כך אל האור שבקצה המנהרה.
הקושי, הכאב, הצער, אינם רק עניינים שליליים שבקרוב ממש יסתיימו ויפוגו. אלא הרבה יותר מזה, הם נושאים בתוכם פוטנציאל עוצמתי של טוב. זו הסיבה שבעתיד ימי הצומות לא ייהפכו לימים רגילים, אלא לחגים ולמועדים, לששון ולשמחה.
קשה להבין עד הסוף איך רע הוא בעצם טוב, טוב מכוסה. העיניים שלנו קשורות, והטוב הזה צפון שם כל כך עמוק, בתוך קליפות עבות ומרות, בלתי מושג, כמו קוד לא מפוצח. אבל התובנה שהוא קיים, בתוך החושך הכי אפל, טוב מהותי, טוב מוחלט, מהקדוש ברוך הוא, עצם הטוב שטבעו להיטיב, התובנה הזו נותנת כוח. והכוח מתעצם שבעתיים בעוצמה של אמונה, שבקרוב הטוב הזה יפרוץ את כל הכיסויים, יציף ויקרין, פשוט נרגיש אותו. ללא צורך בהסברים, ואז נבין הכול.
זה לא סתם רע. יש פה כוונה, יש פה מטרה, ויותר מזה, יש אפילו מעלה ויתרון בקושי. כי דווקא הוא זה שמביא אותנו לטוב נעלה יותר, שהיה כמוס בתוכו.
ריקבון הגרעין הוא הזריעה שמביאה את הצמיחה. הניסיון מגלה בנו כוחות שלא חלמנו שישנם. כשמנסים אותנו – מנשאים, מעיפים אותנו להיות 'נס להתנוסס'.
העובדה שהאור צפון בתוך חושך, והטוב מכוסה בקוצים שורטים, רק מעידה שיש כאן ניצוץ נעלה במיוחד. ככל שהאור עליון יותר הוא יורד לעולם למקום נמוך יותר, ככל שחפץ נופל ממקום גבוה יותר, עוצמת הנפילה שלו חזקה ומוגברת.
"ומזה מובן, שבבוא זמן "בין המצרים" לא צריכה להיות נפילת הרוח (שפועלת חלישות בעבודה, כמבואר בתניא), אלא אדרבה, יש לנצל את עניין "בין המצרים" כדי להפכו ולבוא על-ידו ל"נחלה בלי מצרים".
ועל דרך זה בכל ימי השנה, שכאשר ישנו עניין המיצר ומעכב כו', צריכים להפכו לטוב.
ועל דרך המבואר בארוכה באגרת הקודש, שכאשר ישנו דבר המבלבל, אזי העצה היא להתבונן בעניין גלות השכינה, שניצוץ הארתה מתלבש בבחינת גלות בדבר המבלבל [וניצוץ זה שרשו נעלה מאד, שלכן ירד למטה כל-כך, כידוע שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר], וכיוון שכן, הרי זה צריך לפעול בו התגברות ותוספת כוח בעבודה.
וכן הוא בעניין "בין המצרים", שדווקא על-ידי המיצר נעשית התגברות והוספה יתירה, וככל שהמיצר הוא למטה יותר… הנה על-ידי זה דווקא יכולים להתקשר עם הגבוה ביותר".
תכל'ס? לגלות את הטוב. מבט פנימה, למטרה הסופית, והמועקה תהפוך לאתגר מעורר להוסיף באור, ולגרש את החושך, והפעם לנֶצח. שנזכה לגאולה אמתית ושלמה, בקרוב ממש!
(ע"פ תורת מנחם – התוועדויות תשי"ט חלק ג' עמ' 149-153)
