שבת- מעיין עולם הבא
ניוזלטר בשלח- ט"ו בשבט תשע"ז
ימים של עמל ועשייה ומרוץ בלי הפסקה, אחריהם סופסוף היא מגיעה.
שבת של שלום ומנוחה…ובעצם, היא הרבה מעבר לזה. יותר משקט נפשי וניקוי ראש, למעלה מהרפיה, נחת ושלווה, זו תחנה שבועית של טעימה מגן עדן. זהו השכר המיוחד הכרוך במצוות השבת.
שני סוגי שכר הם, לכל מצווה. חיי העולם הבא, תכלית שכר המצוות, ושכר גשמי כאן בעולם: שפע, בריאות, שלום ושלווה, תנאים נוחים וטובים שנועדו לאפשר לנו פניות לעבודת ה' ולקיום מצוותיו. השבת מביאה עמה עוד מתנה, ייחודית ושונה. שכר שונה מהרגיל.
לא רק מיטוב תנאים ואיכות חיים המכשירים את השטח לעבודת ה' במנוחת הגוף והנפש, בהרחבת הדעת ובאופן מושלם. יש כאן משהו נעלה מרווחה גשמית ארצית.
"וכל השומר את השבת כהלכתה… כבר מפרש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר: "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ"".
זהו שכר של עונג רוחני, לקוח מעולם אחר, 'רוכב' על במות הארץ, מרומם ונעלה גם מהממד הגבוה ביותר של הארציות. זה בעצם חשבון פשוט… סיבה ותוצאה. כל שבת נושאת בחובה דוגמית עולם הבא, זוהי מהות השבת.
"שעצם השבת וקדושת השבת היא מעין עולם הבא". וכשהאדם מתאמץ להתאחד עם השבת – "שומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה " בכל פרטי קיום המצווה והלכותיה, בשלמות המצווה, אליה נוספת השלמות שלו, "כפי כוחו" הוא משקיע בכך את המקסימום שלו – המאמצים נושאים פרי. הוא מגיע לזה, מתאחד ומשיג את שלמות קדושת השבת, וטועם עולם הבא.
המשמעות יוצאת הדופן של השבת מתבטאת לא רק בשכרה המיוחד.
יש למצווה זו משקל רב ומכריע. היא שקולה כנגד שאר כל מצוות התורה, ומהווה אות בין הקב"ה ובינינו.
"לפיכך, כל העובר על שאר המצוות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל המחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה ושניהם כגויים לכל דבריהם" מהי ההשוואה בין חילול שבת לעבודה זרה? מלמדנו הרמב"ם "עיקר גדול בגדר מצוות שבת": מצוות השבת עומדת בבסיס הקשר בין היהודי לאלוקיו. היא נוגעת בעצם קדושת ישראל. שאר המצוות מהוות תוספת קדושה, והעובר על אחת מהן, מחמיץ את תוספת הקדושה של אותה מצווה.
אך המחלל שבת פוגם בקדושת ישראל הבסיסית שבו. הוא לא פוגע בתוספת, הוא פוגע ביסוד, במהות היהדות שלו.
זו הסיבה שהמחלל אותה בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה. הוא 'שם פס' על עצם יהדותו.
הוא מזלזל באפשרות המייחדת את היהודי מן הגוי, להידבק באלוקיו בעולם הזה. להגיע למעין חיי העולם הבא, שהם חיים של קשר מושלם ודבקות בקדוש ברוך הוא. והשומר את השבת – מגלה ומחזק את קדושת ישראל המהותית, הטבועה בד.נ.א שלו.
זה נשאר בינינו. ביני ובין בני ישראל אות לעולם. הטעימה – כבר כאן, מדי שבת, מעין עולם הבא. טעימה של עונג – שמקרבת ומביאה את הדבר האמתי, תכלית המנוחה והעונג, בגאולה האמתית והשלמה, בקרוב ממש.
